אבחון רפואי

אבחון רפואי (בלעז: Medical Diagnosis) –הינו תהליך שיטתי של אומדן מצבו הנפשי והגופני של המטופל באינטראקציה ישירה עם סביבתו, לשם אבחנה שהיא הגדרה מתומצתת של מצבו הבריאותי של המטופל בעזרת מונחים רפואיים והחלטה בנוגע לדרכי טיפול המתאימות.

אבחון הרפואי מבוצע אך ורק על ידי רופא בעל הסמכה והתמחות מתאימה.כגון רק פסיכיאטר רשאי לאבחן ולהגדיר מטופל כסובל ממחלה פסיכיאטית.

היסטוריה של האבחון הרפואי:

יסודות של הרפואה המערבית מושתתות על נסיון של אלפי שנים. היסטוריה של האבחון הרפואי התפתחה יחד עם התפתחות המדעים, עוד מתקופה הפרה-הסטורית האבחון הקדמוני התבצע בעזרת מצבי חולי הנראים לעין כגון: שלשולים, הקאות, שברים, פציעות, חום וכאב.במצרים העתיקה ובהודו האבחון התבצע בעזרת בדיקה פיזיקלית פשוטה שכללה בדיקת חום, מישוש והקשבה.בסין התפתחה תורת הדופק.

חופי האי קוס של יוון העתיקה (שנת 460 לפנה"ס) העניקו לעולם את אבי הרפואה המערבית – היפוקרטס. לראשונה התנפצה האמונה שכל המחלות נגרמות כתוצאה מגזירות השמים ומאגיה אלא הסיבות למחלות הינן טבעיות מן החוץ.היפוקרטס ייסד את תורת האבחון הרפואי המבוסס על עקרון השיטתיות אשר בשימוש בימינו.העקרון הינו בניית דרך התבוננות סקירה ומעקב שיטתיים על סימנים וסימפטומים אובייקטיביים וסוביקטיביים של המטופל בסדר הופעתם.אבני יסוד של האתיקה הרפואית – שבועת הרופאים=שבועת היפוקרטס.

עד אמצע מאה 17 לספירה הדת אינה מאפשרת התפתחות הרפואה כמדע. ממאה 18 ישנה התפתחות של כלי אבחון למדידת חום הגוף במעלות צלזיוס (בשנת 1744), מעלות פרנהייט (1723), בדיקה על סטטסקופ (שנת 1819) ועוד. העמקת ידע באנטומיה ופיזיולוגיה תרם להתפתחות של אומדן מערכתי (אנמנזה) על ידי תשאול ממוקד יותר ומישוש של כל אברי הבטן.

בסוף המאה ה-19 הייתה פריצת דרך באבחון הרפואי כאשר הומצא צילום רנטגן על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן ומכשיר אלקטרוקרדיוגרפיה ראשון לביצוע א.ק.ג. על ידי אוגוסטוס דזירה וולר בבית חולים בלונדון.

תורת האבחון הרפואי

יסודותיה של תורת האבחון הינן הבנה מלאה של תהליכים פיזיולוגיים ופתופיזיולוגיים, נסיון, השוואה וסיווגם של הסימנים וסימפטומים והקשר ביניהם.כאשר ההשערה המתקבלת חייבת לתת הסבר למרבית הסימפטומים וסימנים וניתנת לבדיקה.

1.שלב הראשון באבחון רפואי הינו איסוף מידע מפורט אודות מצבו של המטופל, כולל עיתוי ונסיבות שקדמו להופעתה.בירור הסטוריה רפואית והסטוריה משפחתית כולל התיחסות לפאן הנפשי. זהו שלב של אנמנזה רפואית.

2.שלב השני הינו שלב קריטי אשר עשוי ועלול להשפיע על המטופל בתווך הרחוק.זה השלב אשר מתחיל בבדיקה מלאה של המטופל. זו בדיקה ממוקדת ומבוססת על ממצאים שנתגלו בשלב של האנמנזה הרפואית. בשיטתיות נבדק המטופל  על ידי התבוננות בסימנים חיצוניים כגון צבע עורו, עמידתו, הופעתו ועוד. בהמשך מתבצעת בדיקה פיזיקלית בעזרת הקשבה, מישוש וניקוש, בדיקת ריריות.

זה השלב שבו הרופא מגייס את כל כישוריו המקצועיים וביניהם ידע והבנה של תהליכים, נסיון בקורלציה מלאה עם ממצאים שנתגלו עד כה ומפנה את המטופל להמשך בירור בעזרת כלי אבחון רלוונטיים כדי לאמת או לשלול השערתו. זהו תהליך המכונה ברפואה אבחנה מבדלת שבו נאספים כל הממצאים ודרך איפיון מדויק של הסימנים והסימפטומים נשללות אבחנות אחרות.

3.שלב השלישי הינו שלב של עיבוד המידע שהתקבל בשלבים של אומדן רפואי ובדיקה רפואית ובו ההשערה הופכת לאבחנה הסופית.